דיאטות ואורח חיים בריא

דיאטות ואורח חיים בריא לא תמיד הולכים ביחד. אם הדיאטה שהאדם בוחר כדי לרדת במשקל מונעת מהגוף את מרכיבי התזונה שהגוף חייב כדי לתפקד, אז הדיאטה עצמה יכולה לגרום יותר נזק מאשר תועלת.

יש מקרים קיצוניים שההשמנה עצמה היא כל כך חמורה שהאדם כבר הגיע למצב של סוכר מאוד גבוה בדם ועל גבול הסוכרת (או שכבר יש לו סוכרת סוג 2), כולסטרול בשמיים, שומנים בדם, לחץ דם ושלל בעיות נוספות בגלל המשקל העודף. במקרים כאלה, הרופא בדרך כלל ממליץ: "תעשה דיאטה ותרד במשקל ולא אכפת לי איך. עודף המשקל שלך יותר מסוכן מכל דיאטה שתעשה ויכול להביא אותך להתקף לב. לא אכפת לי מה אתה עושה, העיקר שתרד במשקל".

במקרים כאלה, דיאטת כאסח קיצונית וצמצום גדול בצריכת הקלוריות יכולים להביא את האדם לירידה מאוד מהירה במשקל. ביחד עם הירידה במשקל, גם הסוכר בדם בדרך כלל יורד ואיתו הכולסטרול, השומנים בדם ולחץ הדם.

צמצום קיצוני בצריכת הקלוריות היא הדרך הכי מהירה לרדת במשקל. אם תדאג לאכול חלבונים רזים כמו ביצים, טונה, דגים, חזה עוף או הודו, בקר רזה, גבינות, קוטג' או יוגורט דל שומן וירקות בכל יום – אתה תספק לגוף את המרכיבים הבסיסיים שהוא צריך (חלבונים ופחמימות טובות). שמן מאיכות טובה בכמות קטנטנה כמו כף שמן זית בסלט או חצי אבוקדו או 2 כפות טחינה ייתנו לגוף את המרכיב השלישי שהוא צריך – שמן. אם תיקח מולטי ויטמין ומינרל טוב באופן קבוע – סיפקת לגוף את המרכיב הרביעי שהוא לא יכול לתפקד בלעדיו.

אכילת ארוחות קטנות כל שלוש שעות ישמרו על רמה יציבה של סוכר בדם ויעזרו לגוף שלך להתחיל לפרק את השומן המיותר. אם תוסיף גם פעילות ספורטיבית ללוז השבועי שלך, יהיה לך הרבה יותר קל לרדת במשקל וגם לשמור אחר כך על המשקל החדש.

אורח חיים בריא מורכב מאכילה נכונה ופעילות ספורטיבית. אי אפשר לצפות מאדם שיושב כל היום, לא זז ואוכל מזון מעובד, עתיר סוכרים ופחמימות ריקות – כמו קמח לבן – להישאר בריא ורזה. זה בלתי אפשרי מבחינה ביולוגית.

עם מאמץ קטן בלבד אפשר לשנות לחלוטין את המראה והבריאות של הגוף שלנו. לא צריך להגיע לניתוח פולשני לקיצור קיבה או לפתח סוכרת סוג 2 שמובילה להתקף לב כדי לשנות את החיים שלנו מקצה לקצה.

למד למה הגוף שלך יצא מאיזון, מה גורם לו להשמין ומה יכול לעזור לך לרדת במשקל ולשמור על המשקל החדש לכל החיים. קרא את הספר "הדרך המהירה והטבעית לגוף רזה ובריא לכל החיים"

– מאת אואנה ליבוביץ'.